האם נגלה מה בעצם קורה, במרחב של נעורה, א-דחי, עפולה עילית וגבעת המורה ?

אסכולות, בצידי  הדרך עונת 2017-18, טיול 4, גבעת המורה, מדריכה טל רז

החזאים לא ממש סגורים על עצמם היום ולכן הם משחררים הצהרות המכסות את כל האפשרויות : " עליה או ירידה בטמפרטורות, התבהרות עם אפשרות של גשמים מקומיים, קיץ באמצע החורף וחורף באמצע הקייץ", או בקיצור : "תעזבו אותנו באמא'שכם".  מסתבר שהם דווקא די צדקו, גם מזג האויר לא ממש סגור על עצמו, מה שמקשה גם עלינו לבחור את הלבוש המתאים להליכה : מעיל ? סוודר ? חולצה ? מעיל גשם ?  לך תדע.

את טל רז כבר פגשנו אי אלו פעמים בעבר, בעיקר בגיזרת ואדי ערה, שם מקום מושבה, ביישוב קציר שעל הרכס התוחם את הוואדי הנ"ל מדרום-מזרח. הפעם היעד הוא גבעת המורה, היא הגבעה החולשת על ק"ק עפולה, העיר בה היה לי המזל להיוולד לפני כמה וכמה עשורים, אבל זכויותיה רבות גם ללא העובדה ההיסטורית הזאת.

בדרך לעפולה, על כביש הסרגל הידוע שבין צומת מגידו לעפולה, טל סוקרת מעט את הנקודות שמסביבנו :  תל מגידו והחפירות שנערכו בו, שלרגליו שכן הכפר הערבי לג'ון ששמו בא לו  מהמחנה הרומי (לג'יו) ששכן שם בזמן מרד בר כוכבא ושלאחר מלחמת השיחרור קם על אדמותיו קיבוץ מגידו, מנחת מגידו שהוקם כדי לתגבר את שדה התעופה של רמת דוד בימי מלחמת העולם השניה, וכן קצת רקע על הצפוי לנו בהמשך היום.

עוצרים לכמה דקות ליד המנחת דנן לראות האם הנצו כבר הכלניות, אכן הנצו, הן סגולות ולבנות כאן ומעט מהן אדומות, אך מכיוון שהשמש עדיין לא הציצה מבין העננים, רובן סגורות עדיין והפתוחות שביניהן כבר נראות כבר לקראת סוף הקדנציה שלהן, לא נורא. חדי הזיכרון שבינינו מציינים שכבר לפני כמה שנים עצרנו כאן בעונה דומה ולמטרה דומה, אם כי בדרך למסלול שונה ועם מדריך אחר... 

חוצים את עפולה שתנופת הבנייה בה היא אדירה : שכונות רבות שקמות במרכזה ובפאתיה בנייני מידות עם עשר קומות ואף יותר, מסות על מסות של בטון הופכות את עיר השדה למרכז עירוני צפוף עם בניה רוויה, ובא לציון ולזוגותיה הצעירים גואל.

תוך כדי חציית העיר באוטובוס וטיפוס על גבעת המורה, טל מספרת על עפולה עילית ועל גבעת המורה, השכונות שקמו תחילה כמעברות ואחר כך כשיכונים כדי לקלוט את גלי העלייה שבאו אחרי קום המדינה בראשית שנות החמישים, ושהיו, חלקן עדיין, שם נרדף לשכונות מצוקה המעידות על כישלונה המתמשך של החברה הישראלית לגשר על פערים חברתיים וכלכליים.

מעל שכונת גבעת המורה שוכן לו הכפר א-דחי על שם דחיא איבן ח'ליפה אל כלבי חברו של הנביא מוחמד, שאף היה ת.פ. שלו ופיקד על יחידה בקרב ירמוך בעת כיבוש הארץ ע"י המוסלמים.  יורדים מהאוטובוס ונערכים להליכה, כזכור ענייני מזג האויר לא ממש ברורים הבוקר, והדילמות בעניין הלבוש מגיעות לשלב הקריטי. עבדכם הנאמן שסוחב את כל הבית + רזרבות על הגב, משחרר את עצמו מהדילמות ומשלם עד מהרה את המחיר על הקילוגרמים המיותרים, בהתנשפויות וגניחות בעלייה המצפה לנו ממש עם תחילת ההליכה.

עצירה ראשונה מנוצלת לסקירה בוטנית על כל המצליבים הצהובים שאנו פוגשים בדרך ושהעצלנים בינינו, ועבדכם ביניהם, מכנים בשם הגנרי "חרדל", כי למי יש כוח לזכור ולהבדיל בין הלפתית, החטוטרן, הבקבוקון, החרדל והחברים הרבים האחרים במשפחה ?  רמז : ההבדלים ניכרים בעיקר בצורת הזרעים.

ממשיכים בהעפלה אל הפיסגה ואל המתחם המגודר שבו קברו של נבי דחיא שהזכרתי קודם וגם מגדל תצפית של קק"ל, הסגור לציבור מחמת חשש מהתנהגות לא אחראית של אזרחים ועוברי אורח.  טל נותנת סקירה גיאוגרפית ומרחיבה בעניין כפרי חמולת זועבי, נין, מצר, טייבה-זועביה, טמרה-זועביה, סולם (היא שונם המקראית), נעורה וכמובן א-דחי שממנו התחלנו את המסע.  

טל מזכירה לנו את הסיפור המקראי לפיו מחייה אלישע הנביא את בנה של האישה השונמית וסיפור דומה של החייאת ילד על ידי ישוע הקיים גם בנצרות.

גולשים במורד בדרכנו אל הפיסגה השניה של גבעת המורה, עוצרים באוכף שבין שתי הפסגות לתצפית על התבור, על ועל הישובים הנשקפים מכאן, ההסברים האפשריים על השם "גבעת המורה" (מורה דרך ?  מורה לבה געשית מלשון יורה ?), סקירה גיאוגרפית, רמת סירין מדרום מזרח, הכפר אום אל ע'נם שדבוק לצלע התבור, הרחבה בעניין הצומח בסביבה, הגדילן ועליו המשובצים בקוים לבנים, הדבורנית, הדודא הרפואי והתכונות המיוחסות לו עקב ריחם החזק של פירותיו וצורתם של שורשיו, איריס-אחר-הצהריים,  האינטראקציה בין הפרחים לחרקים ועוד.

דבורנית

דודא

כובשים את פיסגה 2.0 וגולשים במורדות המזרחיים, הקרקע נהיית גירית וטרשית, אם כי מכוסה במרבד ירוק ושופעת כלניות אדומות וסגולות, מרווה דגולה ומרווה ריחנית, כמה צבעונים אפילו ותחילתן של נוריות, בקיצור שפע מרהיב עין.

עוצרים ליד גת ביזנטית חצובה בסלע, שבעת התקופה המוסלמית עברה הסבה לבית בד (אלכוהול ואיסלאם לא הולכים ביחד, זוכרים ?), תצפית לכיוון דרום, עמק יזרעאל ועמק בית שאן, הגלבוע והישובים שמסמנים את הגבול שבין הגליל התחתון ועמק יזרעאל, כפר יחזקאל, עין חרוד ועוד.

גולשים עוד, לכיוון נעורה, עוברים ליד בור מים חצוב בריצפת הסלע עם אבן גדולה על פיו וחורים עגולים ומיסתוריים סמוך לפיתחו,  ולאחר ירידה נוספת בחורשה ובמדרון, עוצרים ליד אתר של מערות קבורה לארוחת צהריים. ללא ספק מעורר תיאבון.

את הארוחה מסיימת מסיבת יום הולדת מאולתרת לאיתן שהוא המלווה המקצועי, הנאמן ואמן הצילום המסור שלנו מזה שנים, וטל מרחיבה לאחר מכן בהסברים על עניין האתר שהחל כמחצבה וסיים כאמור כאתר קבורה משפחתי, עם כל המסורות הקשורות בעניין.

ממשיכים למטה במורד הגבעה בינות טרשים ועצים לכיוון נעורה. עוד לפני החניה ליד אתר מערות הקבורה, אנו מתעכבים ליד ריכוז של שיחי אוג הבורסקאים, שפירותיו משמשים בתעשיית העורות ותבלין הסומאק הסגול והחמצמץ אף הוא מופק מפירותיו, ונוכחותם של השיחים כאן, מאוששת את העדויות על עיסוקם של בני המקום הקדומים בענף הבורסקאות הוא עיבוד העורות,  ואילו אחרי שאנו יורדים לכיוון נעורה מאותו  אתר קבורה, אנו פוגשים גם ריכוז של בריכות חצובות בסלע, ששימשו מן הסתם אף הן בתהליך העיבוד הנ"ל.

גלישה נוספת מפגישה אותנו עם מרחבים מרהיבים של תורמוסים סגולים הנמצאים ממש בשיא פריחתם.

עצירה קצרה בחורשת אקליפטוסים מעט לא שיגרתיים, המשמשים לנוי, עוד קצת הליכה לכיוון האוטובוס, כשלכל עברינו, מלבד התורמוסים, גוונים חזקים ובוהקים של ירוק וצהוב אביבי, ואנו חוצים את קו הסיום סמוך ליישוב נעורה ותחנת הדלק הסמוכה לו.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן ,

התמונות שצילם איתן נמצאות כאן ,

הסרטון שצילם, הפיק וערך איתן נמצא כאן , תודה איתן,

תודה גם לטל, לברק החובש ולבועז הנהג,

ולכם שהייתם נחמדים למרות המסלול הקצר...

להתראות,

אבי

ירוק, שקט ומזמין, נחל עמוד ביום שמש חורפי, עם טחנות קמח ומבטשות משמאל ומימין.

אסכולות, בצידי הדרך, 2017-18, טיול 3, נחל עמוד עליון, מדריך חנן אזולאי

פנה הגשם, חלף הלך לו... נו, רק בינתיים, סך הכל זה ינואר ונקווה שעוד ירדו גשמים השנה...  עכ"פ מזג האויר היום הוא לצידנו, אמנם שעות הבוקר קצת אפרוריות ומעורפלות, אך זה חולף עד מהרה והשמש מציצה בין העננים עם הגיענו לחניון לילה "עיקול מירון", כך שמו במפה. 

עוד קודם לכן באוטובוס בדרכנו לכאן מחניית הבוקר בצומת אלונים, אנו שומעים מפיו של חנן אזולאי מדריכנו להיום, מעט דברי תורה בדבר חורשות האלונים הניצבות משני צידי הכביש, פריחת החורף-אביב הממשמשת ובאה, שתחילתה בכלניות, שכאן עתידות הן להופיע בשלל צבעי סגול-לבן-אדום, שלא כבדרום ששם שולט האדום בלבד, ענייני המוביל הארצי שאנו חולפים ליד תעלתו הפתוחה ועתה נשקלת האפשרות להפוך את מגמת הזרימה שלו : במקום לשאוב  את מי הכינרת ולהזרימם דרומה, להזרים אליה מים מותפלים ע"מ להצילה מהידלדלות, ועוד.

כאמור, מתארגנים להליכה בחניון האמור למרגלות הר מירון, מעט דברי פתיחה על התוואי שבו נלך ועל מה שצפוי בו. 

מתחילים לגלוש אל אפיקו של נחל מירון כשמגמת פנינו מערבה ואחר כך דרומה,  עצירה ראשונה במורד הדרך מלווה בהסברים על טחנות הקמח הפזורות לאורכם של הנחלים עמוד ומירון, ועל הפונקציות החברתיות שהן מילאו בנוסף על טחינת הקמח, על המבטשות ששימשו בתהליך עיבוד הצמר, בהשתמשן, כאחיותיהן טחנות הקמח, בכוח המים הזורמים במורד הנחלים כדי להכות בפטישים כבדים על אריגי הצמר ובכך למנוע את התכווצותם. כל זאת קרה במאה ה-16 בעת שהתפתחה בצפת תעשיית טקסטיל שבה עסקו רבים ממגורשי ספרד שהגיעו לעיר ולסביבתה.

ממשיכים לגלוש במורד נחל מירון ופוגשים כלניות ראשונות, ולטאה זריזה (בד"כ, לא היום...) שנאמר עליה שבימי החורף היא נכנסת למעין תרדמה, או חילוף חומרים נמוך, כאותם דובים הישנים את שנת החורף שלהם. לא ידוע על קשר משפחתי בין שני המינים.

בענייני בוטניקה מרחיב חנן ומשווה בין עולם האבקת הפרחים לבין עולם העסקים : יחסי הגומלין בין ה"ספקים"- הפרחים, לבין ה"צרכנים"- החרקים וסוכני ההאבקה האחרים, כשכולם נהנים משיתוף האינטרסים.

ממשיכים באפיקו של נחל מירון ואחר מטפסים דרומה אל מחוץ לאפיק בואך חניון כפר שמאי-נחל עמוד, שם מהווה קווצת נוצות תרנגולת עילה הולמת להיכנס לנושא הקשר שבין השלכת עופות מתים לערימות זבל לבין התרבות התנים ותפוצת מחלת הכלבת שמתגברת כתוצאה מהתרבות זאת. 

 

לאחר עצירה קצרה בחניון למנהלות חיוניות ולפינוי פצועים, גולשים לכיוון נחל עמוד כשבדרך עוברים את משטרת עין-א-תינה שהוקמה בזמן המרד הערבי (1936-39) ע"מ לשמור על תחנת השאיבה שנמצאת במעיין שמתחתיה.

מהמשטרה אנו גולשים שוב אל אפיקו של נחל מירון ואל תחנת השאיבה האמורה בעין יקים. משם דרום מזרחה ולמפגש הנחלים מירון ועמוד, ודרומה באפיקו של נחל עמוד, על הצמחיה הענפה שבו, המים הזורמים בחלקו, גשרי האבן העתיקים והמקושתים ואלה החדשים העשויים עץ, טחנות הקמח הפזורות משני צידי הנחל, והכל בשקט ובירוק משובב עין ונפש.

ממשיכים דרומה באפיק נחל עמוד עד לבריכות שכווי, שם עוצרים כדי לסעוד את נפשנו, גם שם נוכחת טחנת קמח מרשימה ורבת קשתות ואפילו את גלגל הכפות שהופך את זרם המים לכוח מכני, ניתן לראות בתחתיתה.

גלגל הכפות עוד כאן מסתבר

ממשיכים דרומה באפיק הנחל המאתגר, לעיתים בירידות ארוכות ומתישות ולעיתים בטיפוס על דופן מצוקית או דילוג על בולדר כזה או אחר.

בסופו של דבר מגיעים אל מחוז החפץ שהרי הוא האוטובוס המיוחל הממתין לנו בחניון נחל עמוד תחתון, מזרחית לצומת נחל עמוד הידוע גם בכינויו צומת קדרים, עם תמים אבו שוקרי הנהג ושאר זריזים שהגיעו ראשונים.

המתנה של שעה וחצי בקירוב ל"זנב" שאינו מורגל בטיולים כגון אלה, מכניסה אותנו לחושך, אבל בסופו של דבר, כולם מתכנסים ומפליגים הביתה.

תודה לחנן על ההדרכה, לאיתן המלווה המתמיד, למקס החובש, לאבו שוקרי הנהג, ולכם שהייתם חברה נעימה כדרככם.

התמונות שצילמתי נמצאות כאן וכאן,

אנימציית המסלול של איתן נמצאת כאן. תודה איתן ! (הוא היה עסוק במינהלות של פינוי פצועים וליווי זנבות, ולא הספיק לצלם...)

להתראות בטיולים הבאים,

אבי