אביה חצרוני 1954-2023
לזכרו
של אביה חצרוני ז״ל / מוטי בק, לוחם בפלוגה וחבר
במתקפת
הטרור האכזרית של 7 באוקטובר 2023 בקיבוץ בארי, נרצחו אביה חצרוני, נכדיו האהובים
בני ה־12 ינאי וליאל, ואחותו איילה - יחד עם רבים מתושבי הקיבוץ.
אביה
היה מופת לנתינה, אחריות ושליחות. במשך למעלה מעשרים שנה התנדב במד״א באזור בארי
ונתיבות, כחובש בכיר וכמפעיל אמבולנס בקיבוץ. עבורו, הצלת חיים לא הייתה מעשה
חד־פעמי אלא דרך חיים יומיומית. הוא פעל בשקט, במקצועיות וברגישות אנושית עמוקה,
והעמיד את טובת הזולת מעל הכול. רבים מתושבי האזור חבים לו את חייהם ואת התמיכה
שהעניק להם בשעותיהם הקשות.
לצד
עשייתו הציבורית, גילה אביה עוצמה אישית יוצאת דופן. גם אל מול טרגדיות ואובדנים
אישיים, המשיך להתמסר לקהילה ובמקביל גידל באהבה ובאחריות מלאה את נכדיו התאומים,
במסירות שאין לה שיעור.
אנו,
חבריו לפלוגה י', גדוד 184, חטיבה 14, זכינו להכירו כבר בראשית דרכנו הצבאית במחזור
נובמבר 1972. יחד לחמנו במלחמת יום הכיפורים בקרבות הקשים והמדממים בגזרת החווה
הסינית ותעלת סואץ. בתוך מציאות של אש ותופת, בלט אביה בנכונותו לטפל בפצועים
ולסייע בפינוי חללים - חוויות שעיצבו את דרכו והובילו אותו להקדיש את חייו לעולם
הרפואה ולהצלת חיים.
גם
לאחר השחרור ראה בפלוגה בית, הוא פעל ללא לאות לחיזוק הקשר בין החברים, יזם מפגשים
ופעילויות משותפות, והוביל יוזמות התנדבותיות - בהן התרמות דם רחבות היקף.
לצד
זאת פעל בעקביות ובנחישות להנצחת מורשת הקרב של הפלוגה, ובמיוחד למאמץ להצבת נגמ״ש
לצד הטנקים עימם לחמנו במלחמת יום הכיפורים, באתר יד לשריון בלטרון - מיזם שהושלם
בידי חבריו לפלוגה שנתיים לאחר הרצחו.
אביה
חצרוני היה לוחם אמיץ, מציל חיים מסור, איש משפחה אוהב וחבר אמת,
האיכפתיות
שלו, האחריות, האחווה והנתינה הן מורשתו שתמשיך להאיר את דרכנו.
יהי
זכרו ברוך.
מוטי בק
/ דף זיכרון קיבוץ בארי אביה חצרוני
אביה נולד ב-13 באוגוסט 1954 בקיבוץ בארי, בן למרגלית וליאיר,
ממייסדי הקיבוץ. יאיר עבד בדפוס והיה המפעיל המיתולוגי של מכונת הלינוטייפ,
ומרגלית עבדה במתפרה ובמחסן. אביה נולד אחרי איילה וניצה, ואפרת הגיעה אחריו. הוא
גדל בלינה המשותפת, בגן כלנית ואחר כך בכיתת צבר. ילד טוב וחברותי, אהוב
ושמח.
לפני הצבא פגש את איווה, שהגיעה לקיבוץ בארי עם חברה. הייתה זו אהבה
ממבט ראשון, שנמשכה עד סוף חייהם. אביה, מהמבוגרים בכיתת צבר שחוברה לה משני
שנתונים כמנהג הימים ההם, הגיע לגיל 18 בתחילת י"ב, והתגייס לצבא. הוא שובץ
ליחידת חרמ"ש, יחד עם בני כיתת שיבולים. שם זכה לכינוי "אבויה",
שליווה אותו בהמשך. במלחמת יום כיפור היה חייל סדיר בתעוז טלוויזיה, שנמצא
בגזרה המרכזית, במרחק 10 קילומטר מתעלת סואץ. בקרבות הבלימה נהרגו רבים מחבריו.
אבויה לא שכח, ולפני שנתיים הקים עם חבריו לפלוגה אנדרטה לזכרם. יחד שתלו את "שדרת
הרעות" - שורת עצים לאורך הדרך לקוראל ולמכתש בארי.
עם השחרור, נסעו איווה ואביה לאנגליה, התחתנו, וחיו בפרוור לונדוני
לא רחוק ממשפחתה של איווה, ושם נולדה שירה. לאחר שנים אחדות חזרו לקיבוץ. שירה
הצטרפה לכיתת צבעוני. אביה ואיווה השתלבו בדפוס. איווה כמזכירה דוברת אנגלית, אביה
בפרויקט רשיונות הנהיגה, מנהל תחנה בתל אביב. במקביל, התנדב להיות נהג תורן
באמבולנס המקומי.
החל מ-1981 אביה התמסר להתנדבות בתחנת נתיבות של מגן דוד אדום. בנוסף
לתפקידו כחובש בכיר, ניהל את הקשר של תחנת נתיבות עם תורמים שונים. הוא זכה להערכה
רבה על הידע המקצועי, התושיה, ההתמדה, ועל יכולתו המיוחדת לעודד את הנפגעים ולעורר
בהם תחושת ביטחון. בתחנת מד"א דאג לטפח את הנוער המתנדב וסייע מדי פעם לנוער
במצוקה כלכלית. בקיבוץ היה שותף לצוות המרפאה, ולימים גם בצוות שניהל את נאות
בארי. חברי הקיבוץ פנו אליו בעניינים קטנים כגדולים; הוא נתן עזרה ראשונה מצילת
חיים, הסיע לבית החולים, ופעם אפילו הזדמן לו ליילד תינוק.
חברים ידעו שבעת צרה, הטלפון הראשון הוא לאבויה. תמיד צחקנו, ממרום
גילנו : אם הפנים הראשונות שאתה רואה בבוקר במיטה זה אבויה - סימן שאתה חי, אבל
בקושי... הוא הרי מכיר את ההיסטוריה הרפואית של המשפחה המורחבת, ויודע להכין את
חדר המיון לקראת המטופל שהוא מוביל.
אביה אהב את חיי הקיבוץ והרגיש שייכות עזה אל החברים והקהילה, הכיר
את התינוקות והילדים, ועקב אחר צמיחתם. בחדר האוכל היה עובר בין השולחנות, מחלק
טפיחות שכם וחיבוקים, וכשהיה פנוי גם השתתף בפרלמנט המקומי.
בשנת 2010 הבת שירה התחתנה וחזרה עם בן זוגה לארץ. כאן ילדה תאומים
בריאים וחמודים: ליאל וינאי. תקלה חמורה בהתנהלות בית החולים גרמה לשירה נכות קשה.
מכאן ואילך הקדיש אביה את כל מאודו למאמץ השיקומי של שירה. משפחת חצרוני כולה
נרתמה לעזור: איילה לקחה את התאומים לביתה, אביה היה מגיע יום יום, וכך יצרו יחד
מעין מודל משפחתי. ניצה ואפרת עזרו ככל יכולתן, וכל בני הזוג ובני הדודים וילדיהם
היו שותפים, איש איש בדרכו.
לפני שמונה שנים נפטרה ניצה ממחלה קשה. לפני שבעה חודשים נפטרה איווה.
אביה הכפיל ושילש את מאמציו לטפל בילדים. היה לו קשר מיוחד איתם - משהו בין אבא
לסבא, בין חבר לאח.
נרצח באכזריות ב-7 באוקטובר 2023. בן 69 במותו.
יהי זכרו ברוך.
