יום שבת, 24 בפברואר 2018

האם נגלה מה בעצם קורה, במרחב של נעורה, א-דחי, עפולה עילית וגבעת המורה ?


אסכולות, בצידי  הדרך עונת 2017-18, טיול 4, גבעת המורה, מדריכה טל רז


החזאים לא ממש סגורים על עצמם היום ולכן הם משחררים הצהרות המכסות את כל האפשרויות : " עליה או ירידה בטמפרטורות, התבהרות עם אפשרות של גשמים מקומיים, קיץ באמצע החורף וחורף באמצע הקייץ", או בקיצור : "תעזבו אותנו באמא'שכם".  מסתבר שהם דווקא די צדקו, גם מזג האויר לא ממש סגור על עצמו, מה שמקשה גם עלינו לבחור את הלבוש המתאים להליכה : מעיל ? סוודר ? חולצה ? מעיל גשם ?  לך תדע.
את טל רז כבר פגשנו אי אלו פעמים בעבר, בעיקר בגיזרת ואדי ערה, שם מקום מושבה, ביישוב קציר שעל הרכס התוחם את הוואדי הנ"ל מדרום-מזרח. הפעם היעד הוא גבעת המורה, היא הגבעה החולשת על ק"ק עפולה, העיר בה היה לי המזל להיוולד לפני כמה וכמה עשורים, אבל זכויותיה רבות גם ללא העובדה ההיסטורית הזאת.



בדרך לעפולה, על כביש הסרגל הידוע שבין צומת מגידו לעפולה, טל סוקרת מעט את הנקודות שמסביבנו :  תל מגידו והחפירות שנערכו בו, שלרגליו שכן הכפר הערבי לג'ון ששמו בא לו  מהמחנה הרומי (לג'יו) ששכן שם בזמן מרד בר כוכבא ושלאחר מלחמת השיחרור קם על אדמותיו קיבוץ מגידו, מנחת מגידו שהוקם כדי לתגבר את שדה התעופה של רמת דוד בימי מלחמת העולם השניה, וכן קצת רקע על הצפוי לנו בהמשך היום.


עוצרים לכמה דקות ליד המנחת דנן לראות האם הנצו כבר הכלניות, אכן הנצו, הן סגולות ולבנות כאן ומעט מהן אדומות, אך מכיוון שהשמש עדיין לא הציצה מבין העננים, רובן סגורות עדיין והפתוחות שביניהן כבר נראות כבר לקראת סוף הקדנציה שלהן, לא נורא. חדי הזיכרון שבינינו מציינים שכבר לפני כמה שנים עצרנו כאן בעונה דומה ולמטרה דומה, אם כי בדרך למסלול שונה ועם מדריך אחר... 

חוצים את עפולה שתנופת הבנייה בה היא אדירה : שכונות רבות שקמות במרכזה ובפאתיה בנייני מידות עם עשר קומות ואף יותר, מסות על מסות של בטון הופכות את עיר השדה למרכז עירוני צפוף עם בניה רוויה, ובא לציון ולזוגותיה הצעירים גואל.
תוך כדי חציית העיר באוטובוס וטיפוס על גבעת המורה, טל מספרת על עפולה עילית ועל גבעת המורה, השכונות שקמו תחילה כמעברות ואחר כך כשיכונים כדי לקלוט את גלי העלייה שבאו אחרי קום המדינה בראשית שנות החמישים, ושהיו, חלקן עדיין, שם נרדף לשכונות מצוקה המעידות על כישלונה המתמשך של החברה הישראלית לגשר על פערים חברתיים וכלכליים.




מעל שכונת גבעת המורה שוכן לו הכפר א-דחי על שם דחיא איבן ח'ליפה אל כלבי חברו של הנביא מוחמד, שאף היה ת.פ. שלו ופיקד על יחידה בקרב ירמוך בעת כיבוש הארץ ע"י המוסלמים.  יורדים מהאוטובוס ונערכים להליכה, כזכור ענייני מזג האויר לא ממש ברורים הבוקר, והדילמות בעניין הלבוש מגיעות לשלב הקריטי. עבדכם הנאמן שסוחב את כל הבית + רזרבות על הגב, משחרר את עצמו מהדילמות ומשלם עד מהרה את המחיר על הקילוגרמים המיותרים, בהתנשפויות וגניחות בעלייה המצפה לנו ממש עם תחילת ההליכה.



עצירה ראשונה מנוצלת לסקירה בוטנית על כל המצליבים הצהובים שאנו פוגשים בדרך ושהעצלנים בינינו, ועבדכם ביניהם, מכנים בשם הגנרי "חרדל", כי למי יש כוח לזכור ולהבדיל בין הלפתית, החטוטרן, הבקבוקון, החרדל והחברים הרבים האחרים במשפחה ?  רמז : ההבדלים ניכרים בעיקר בצורת הזרעים.

ממשיכים בהעפלה אל הפיסגה ואל המתחם המגודר שבו קברו של נבי דחיא שהזכרתי קודם וגם מגדל תצפית של קק"ל, הסגור לציבור מחמת חשש מהתנהגות לא אחראית של אזרחים ועוברי אורח.  טל נותנת סקירה גיאוגרפית ומרחיבה בעניין כפרי חמולת זועבי, נין, מצר, טייבה-זועביה, טמרה-זועביה, סולם (היא שונם המקראית), נעורה וכמובן א-דחי שממנו התחלנו את המסע.  
טל מזכירה לנו את הסיפור המקראי לפיו מחייה אלישע הנביא את בנה של האישה השונמית וסיפור דומה של החייאת ילד על ידי ישוע הקיים גם בנצרות.





גולשים במורד בדרכנו אל הפיסגה השניה של גבעת המורה, עוצרים באוכף שבין שתי הפסגות לתצפית על התבור, על ועל הישובים הנשקפים מכאן, ההסברים האפשריים על השם "גבעת המורה" (מורה דרך ?  מורה לבה געשית מלשון יורה ?), סקירה גיאוגרפית, רמת סירין מדרום מזרח, הכפר אום אל ע'נם שדבוק לצלע התבור, הרחבה בעניין הצומח בסביבה, הגדילן ועליו המשובצים בקוים לבנים, הדבורנית, הדודא הרפואי והתכונות המיוחסות לו עקב ריחם החזק של פירותיו וצורתם של שורשיו, איריס-אחר-הצהריים,  האינטראקציה בין הפרחים לחרקים ועוד.






דבורנית

דודא

כובשים את פיסגה 2.0 וגולשים במורדות המזרחיים, הקרקע נהיית גירית וטרשית, אם כי מכוסה במרבד ירוק ושופעת כלניות אדומות וסגולות, מרווה דגולה ומרווה ריחנית, כמה צבעונים אפילו ותחילתן של נוריות, בקיצור שפע מרהיב עין.
עוצרים ליד גת ביזנטית חצובה בסלע, שבעת התקופה המוסלמית עברה הסבה לבית בד (אלכוהול ואיסלאם לא הולכים ביחד, זוכרים ?), תצפית לכיוון דרום, עמק יזרעאל ועמק בית שאן, הגלבוע והישובים שמסמנים את הגבול שבין הגליל התחתון ועמק יזרעאל, כפר יחזקאל, עין חרוד ועוד.




גולשים עוד, לכיוון נעורה, עוברים ליד בור מים חצוב בריצפת הסלע עם אבן גדולה על פיו וחורים עגולים ומיסתוריים סמוך לפיתחו,  ולאחר ירידה נוספת בחורשה ובמדרון, עוצרים ליד אתר של מערות קבורה לארוחת צהריים. ללא ספק מעורר תיאבון.






את הארוחה מסיימת מסיבת יום הולדת מאולתרת לאיתן שהוא המלווה המקצועי, הנאמן ואמן הצילום המסור שלנו מזה שנים, וטל מרחיבה לאחר מכן בהסברים על עניין האתר שהחל כמחצבה וסיים כאמור כאתר קבורה משפחתי, עם כל המסורות הקשורות בעניין.



ממשיכים למטה במורד הגבעה בינות טרשים ועצים לכיוון נעורה. עוד לפני החניה ליד אתר מערות הקבורה, אנו מתעכבים ליד ריכוז של שיחי אוג הבורסקאים, שפירותיו משמשים בתעשיית העורות ותבלין הסומאק הסגול והחמצמץ אף הוא מופק מפירותיו, ונוכחותם של השיחים כאן, מאוששת את העדויות על עיסוקם של בני המקום הקדומים בענף הבורסקאות הוא עיבוד העורות,  ואילו אחרי שאנו יורדים לכיוון נעורה מאותו  אתר קבורה, אנו פוגשים גם ריכוז של בריכות חצובות בסלע, ששימשו מן הסתם אף הן בתהליך העיבוד הנ"ל.









גלישה נוספת מפגישה אותנו עם מרחבים מרהיבים של תורמוסים סגולים הנמצאים ממש בשיא פריחתם.
עצירה קצרה בחורשת אקליפטוסים מעט לא שיגרתיים, המשמשים לנוי, עוד קצת הליכה לכיוון האוטובוס, כשלכל עברינו, מלבד התורמוסים, גוונים חזקים ובוהקים של ירוק וצהוב אביבי, ואנו חוצים את קו הסיום סמוך ליישוב נעורה ותחנת הדלק הסמוכה לו.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן ,

התמונות שצילם איתן נמצאות כאן ,

הסרטון שצילם, הפיק וערך איתן נמצא כאן , תודה איתן,


תודה גם לטל, לברק החובש ולבועז הנהג,

ולכם שהייתם נחמדים למרות המסלול הקצר...

להתראות,

אבי














אין תגובות:

פרסום תגובה